אבחון ילדותיות דרך כף היד

שיינדי אייזנבךפסיכוכירולוגיה1 Comment

P1060413

לכל אדם מאפיינים ייחודיים בידיו. אין שתי ידיים שהן זהות לחלוטין. אפילו שתי ידיו של האדם עצמו שונות זו מזו. ואולם, ישנו שלב בחייו של כל אדם, שנמצא בידיו מאפיינים הזהים לידיהם של כל אלה בגילו. מדובר בשלב שבו כולנו מתחילים את מסענו בעולם – הינקות והילדות המוקדמת.

ההבדלים בצורות הידיים של מבוגרים הם רבים ומגוונים. אך, כשאנו בוחנים ידיים של תינוקות וילדים רכים, אנו מגלים שהן דומות מאוד במאפיינים רבים: הן קטנות מאוד ביחס לגוף התינוק, שמנמנות, רכות מאוד, אצבעותיהן גמישות מאוד ומתכופפות אחורנית בקלות, צורתן קונית ושמנמנה בפרקים התחתונים, עור גב היד הוא עדין מאוד, הפרקים חלקים, ולרוב נמצא עליהן גומות רכות, האגודל מגושם ושמנמן וכד'.

בניגוד למבוגרים, שיכולים להיות מאוד שונים אלה מאלה, לתינוקות ולילדים קטנים יש קווים משותפים ומכנה משותף די רחב. התכונות המשותפות אופייניות לכל הילדים נובעות מעצם השלב ההתפתחותי בו הם נמצאים.

אנו נמנה, תחילה, את אותן התכונות המאפיינות ילדים קטנים, מתוך הבנה, שתכונות שאמורות להתבטא ביד של ילד או תינוק, אינן אמורות להישאר בידיו של האדם הבוגר. תכונות שנחשבות טבעיות וחיוניות בידיו ובאופיו של ילד, בדרך-כלל מקשות מאוד על תפקודו התקין של האדם הבוגר, בגלל ההבדל הגדול בסוג ההתמודדויות בחיים.

 

תכונות ילדיות:

תלות – תלות הינה המצב הטבעי של התינוק והילד הצעיר. לתינוק אין שום יכולת משלו, בשלב זה בחייו, לדאוג לעצמו, לגדל את עצמו או לקחת אחריות על החיים שלו. ההישרדות שלו תלויה בדמויות הדומיננטיות בחייו.

רגישות גבוהה –  בתקופת הילדות, רמה הרגישות היא הגבוהה ביותר מכל תקופות החיים. המונח 'רגישות' מתייחס למידת החשיפות של הילד לגירויים חיצוניים. כלומר, מידת הערנות של החושים לכל היבט חיצוני .סף הרגישות אצל תינוקות וילדים הוא מאוד נמוך: הם מגיבים מהר לכל מה שהם רואים, שומעים קולטים וכד'. כל סוג של אינפורמציה חיצונית מפעיל אצלם תגובה כלשהי.

לדוגמא: אם משהו קורה לידם בזמן משחק, תשומת הלב שלהם מיד מוסטת. הם מאוד מתופעלים ע"י צבעים, כל קול חדש יוצר אצלם עניין וכו'.

אין אצל הילדים מסנן שעושה סלקציה בתהליך הקליטה, והחשיפות הזאת מאוד חשובה, בשלב הזה להתפתחות התקינה שלהם, מאחר שזהו השלב בחייהם, שבו הם צריכים ללמוד הכול על העולם בו הם חיים. הם אינם יכולים עדיין,

וגם אין להם את הכלים, להפריד בין עיקר וטפל, בין מה שנכון עבורם להתייחס אליו, ומה לא. הכול נכנס למערכת הפנימית שלהם,  והם לומדים אותו ואת מה שזה עושה להם. הם חייבים ללמוד כמה שיותר ,ובזמן הקצר ביותר, ולכן, זה קריטי, שיהיו פתוחים לקליטה רחבה.

ואולם, רמת רגישות גבוהה כשל ילד אצל האדם הבוגר, יכולה להקשות מאוד על החיים, מאחר שנוצר עומס מאוד גדול על מערכת העצבים, הנאלצת להגיב (גם אם לא באופן מוחצן) לכל מידע חדש. אדם בוגר אינו אמור להיות אטום, חלילה, אבל סף הרגישות שלו אמור להשתנות.  הוא אמור לפתח סוג של סינון אינפורמציה, כדי לשלוט במידע שהוא מקבל, ולארגן אותו באופן הנכון לו.

קליטה תבניתית – כפי שכבר הסברנו בסעיף הקודם, הילד הרך נמצא בשלב שבו הוא חייב ללמוד כמה שיותר על העולם, ובכמה שפחות זמן. צורך חיוני זה מחייב את הילד לקלוט מידע בקטגוריות, ולא להתעכב על פרטים.

לדוגמא: כשילד לומד את המושג "ציפור", הוא לא מייד עושה את האבחנה בין נחליאלי, ירגזי, אדום החזה או עורב. מבחינתו, אם יש לזה כנפיים, מקור וזה עף… זו ציפור. אם הוא לומד את המושג "כיסא", הוא אינו מבחין מייד בין כיסא נדנדה, כיסא מחשב או הדום לרגליים…

גמישות וסתגלנות – יכולת ההסתגלות הינה תכונה הכרחית עבור הילדים. עבורם הלמידה היא אינסופית .כל אדם, כל מקום, כל סיטואציה וכל מידע, כמעט, הם חדשים. למעשה, רגע הלידה הינו הרגע שדורש את מידת ההסתגלות העצומה ביותר בחיים. זוהי ההסתגלות הגדולה והקשה ביותר שאדם נאלץ לעבור בחיים, וכשהוא בשלב העדין ביותר בחייו.לאחר תשעה חודשי ציפה מוגנת וחסרת מאמץ, התינוק נזרק אל אור הפלורוסנטים שמכה בעיניים , אל מכת האוויר הישיר בריאות, שהוא צריך לנשום בכוחות עצמו כעת, אל הפלאשים של הצילומים, הטמפרטורה השונה, המגע הישיר של הידיים, הזריקות, הקולות והבכי… כל זאת, ללא כל אזהרה מוקדמת. דבר לא נחווה כפי שהיה קודם.

קיימות תיאוריות, לפיהן, כדי להתמודד עם הטראומה הכול-כך קשה, משתמש התינוק בתגובות אוטיסטיות ממש. ואכן, השלב הראשוני בחייו של התינוק קרוי, ע"פ הפסיכולוגיה  ההתפתחותית – השלב האוטיסטי.

אמוציונאליות וקשב לצרכים – מה שמניע את הילד, בשלבים הראשונים של חייו הם הצרכים הגופניים והאמוציונאליים – הרעב, הצורך בחום, במגע וכו'.  זהו ממד אגוצנטרי אצל הילד, שאינו מסוגל, עדיין, לצאת מתוך עצמו. אצל האדם הבוגר, זוהי תכונה שיכולה להיות מאוד בעייתית.

קושי בתפישת זמן ומרחב – פרספקטיבה ותפישת זמן ומרחב עדיין אינם מובנים אצל הילד הקטן. לילד אין כלל יכולת שכלית לתפוש את המושג זמן. כשהוא רוצה משהו, הוא רוצה אותו "כאן! ועכשיו!"  הרגע הנוכחי, הוא הרגע היחיד שקיים עבורו, והמרחב שהוא רואה הוא היחיד שיש.

לדוגמא: אם ילד רוצה עכשיו במבה, ואימא שלו אומרת לו שאין בבית, והחנות סגורה, ומחר היא תקנה לו שקית גדולה… מבחינתו זה לא קיים באמת, ולכן, גם ילדים אינם מתרצים לשכנועים הללו.פעמים רבות כששואלים ילד מתי חגג את יום ההולדת שלו, הוא משיב "אתמול", גם אם עבר כבר חודש. ואם אמא יצאה מהחדר, היא נעלמה, בשבילו, היא כאילו כבר לא קיימת.

תפישת הזמן והמרחב נבנית אצל הילד בהדרגה, והקושי הזה הולך ופוחת עד גיל 4-5. ואולם, ישנם אנשים בוגרים, שנושא הפרספקטיבה לא התבסס אצלם, ואז זו כבר בעיה.

לכולנו תכונות ילדיות כאלה ואחרות, שלא התפתחו, איש מאיתנו אינו חף מכך. לא צריך להיות כירולוג מומחה כדי לזהות ידיים בעלות מוטיבים ילדיים אצל אדם בוגר.

המשותף בין כפות הידיים של כל התינוקות בעולם:

    1. יד מאד רכה
    2. יד מאד גמישה
    3. יד מאד עבה
    4. פרקי אצבעות רחבות-שמנמנות למטה וצרות מאד למעלה
    5. באגודל – פרק עליון קצר ופרק תחתון רחב
    6. מפרקי אצבעות לא בולטים
    7. עור עדין ומעודן "עור של תינוק".
    8. יד קטנה.

כף היד של המבוגר אמור להיות אחרת מכף ידו של התינוק. אם הוא נשאר אותו דבר, זהו אות שהאדם לא התבגר ונשאר ילדותי במובנים שונים.

אם היד של המבוגר הפוך באופן קיצוני לכף ידו של התינוק, הדבר מראה על מנגנון הגנה, האדם מכחיש את עברו והוא סובל מחסכים.

אגב, יד של תינוק על כל המאפיינים, ניתן למצוא אצל טיפוס ה'בורדרליין'.

One Comment on ““אבחון ילדותיות דרך כף היד”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים